הסיפור מתחיל בתום מלחמת העולם השנייה. יהודי אירופה עושים את דרכם באוניות העפלה בתקווה להצליח להגיע אל ארץ ישראל.
ספינת המעפילים “אף על פי כן” נתפסת על ידי הצבא הבריטי והמעפילים נשלחים למחנה מעצר בקפריסין. בין נוסעי הספינה היה אבי מורי, דוד צברדלינג.  במשך השנה הארוכה במחנה המעפילים, באמצעות אולר קטן ששמר אבי בכיסו, אבי היקר יצר וגילף תשמישי קדושה מאבני הגיר שהיו פזורות ברחבי המחנה.
אכן, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות למטה, אבי התברך בידיים טובות.

עברה שנה ואבי עלה אל ארץ ישראל. ידיו הטובות עסקו בבניין הארץ החדשה, בה הקים בית עם משפחה אוהבת. תשמישי הקדושה שהכין אבי במחנה המעפילים, הוצגו בסלון ביתנו כתזכורת לנס שבעזרת השם אנו זוכים לחיות בארץ ישראל. לימים, כשאני בגרתי וזכיתי להקים משפחה גדולה בארץ, העביר אלי אבי את תשמישי הקדושה. הם מלווים אותנו בסלון ביתנו עד עצם היום הזה.
כעבור שנים, כשהעברנוו את ביתנו מחיפה לירושלים, התחילה לפעום בי היצירה. באבני ירושלים מצאתי את החיבור לאבי והתחלתי לגלף וליצור תשמישי קדושה בעצמי.

לאחר מספר שנים אירע לנו אסון במשפחה. בני אהובי, דוד דדי צברדלינג הלך לעולמו במפתיע באמצע החיים. תשמיש הקדושה שחיברו אותי אל אבי, ז”ל, הפכו עכשיו לקשר עם בני שזכה בחייו לחיות באהבת שם גדולה והיה קשור בכל ליבו אל הרי ירושלים. 

שלכם,